פסק-דין בתיק ע"פ 5318/03

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.        זהו ערעור על גזר הדין שהוטל על המערער בבית המשפט המחוזי בהליך בו הורשע בארבעה אישומים של סחר בנשק, בניגוד לסעיף 144(ב2) לחוק העונשין התשל"ז-1977. הרשעה זו נסבה על כי בין השנים 2000 ו-2001 מכר המערער ביחד עם אחר במספר הזדמנויות אמצעי לחימה מסוג תחמושת - כדורים בכמויות גדולות ביותר תמורת סכומי כסף ניכרים. אמצעי הלחימה נגנבו מצה"ל על ידי השותף, חברו של המערער, ובידיעתו של המערער, תוך שהשותף מנצל לצורך כך את היותו חייל בשירות סדיר בצבא ואת נגישותו לתחמושת צהל"ית. הרשעת המערער באה בעקבות הסדר טיעון בין הצדדים שהתייחס לאחריות בלבד ולא כלל את היבט הענישה.

2.        בית המשפט המחוזי גזר על המערער 5 שנות מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי. המערער קובל בפנינו על חומרתו של העונש וטוען, בין היתר, כי בית המשפט נתן משקל לחומרה לעבירות לאור הנחה מוטעית כי הנשק נמכר לגורמים עויינים בעוד שהדבר לא הוכח, אף שאין חולק כי נמכר לפלשתינאים מהשטחים. כן נטען כי לא ניתן משקל מספיק לעובדה כי מדובר במכירת אמצעי לחימה מסוג כדורים, המצויים במידרג נמוך בסיווג אמצעי הלחימה מבחינת ערכם, וכי יש לראות את המערער כמי שנגרר אחר שותפו, שהיה הרוח החיה בביצוע העבירות. עוד הועלו טענות לקולא בדבר גילו הצעיר יחסית של המערער, הרקע הנורמטיבי האפייני לאורח חייו, הודאתו במשפט וחרטתו העמוקה על המעשים שעשה.

           באת כוח התביעה הדגישה מצידה את חומרתן המופלגת של עבירות בנשק במיוחד לאור צוק-העיתים והסיכונים הבטחוניים הקשים כנגדם על החברה בישראל להתמודד, ונוכח הצורך במסר הרתעתי ברור ביחס לעבירות שהסיכון לשלום הציבור מובנה בהן.

3.        נתנו דעתנו למכלול שיקולי הענישה הצריכים לענין ובאנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבותנו בעונש שנגזר. בית המשפט המחוזי שקל באורח מלא ומדוד את ההיבטים השונים של הפרשה החמורה שהובאה לפניו, תוך שנתן משקל רב להיבטי החומרה המתלווים אליה בלא שביטל את ערכם של הנסיבות האישיות ושיקולי הקולא שהיה מקום להביאם בחשבון. המדובר בפרשה שכרוכים בה יסודות פליליים מורכבים, אשר משולבים בה, מבחינתו של המערער, ידיעה על גניבת הנשק מצה"ל, סחר בנשק גנוב, העברתו לידי גורמים פלשתינאים בשטחים, וכל זאת תמורת בצע כסף. העבירות בפרשה זו מסכנות את שלום הציבור ובטחונו באורח ישיר ומיידי מעצם העברתם של אמצעי הלחימה לגורמים פלשתינאים בשטחים, גם אם אין הוכחה לכך שהם עצמם גורמים עויינים פעילים, ועל כך אין צורך להכביר מילים. אולם מעבר לכך, יש בעבירות אלה גם סממן של הפניית עורף, עד כדי בגידה, בחובת האמונים המוטלת על כל אזרח כלפי מדינתו וכלפי החברה בה הוא חי, מכוחה חייב הוא לשקוד על טובתן ובטחונן. המערער הפר חובת אמונים זו בצורה קשה עבור בצע כסף, והחומרה המתלווה לכך אינה צריכה הדגשה. בצד החומרה, התחשב בית המשפט המחוזי באורח מלא ומאוזן, ואף ברגישות ראויה לשבח, בנסיבות לקולא בעניינו של המערער, ונתן להן את המשקל הראוי. באיזון זה בין שיקולי החומרה לקולא לא ראינו להתערב.

4.        עוד ייאמר,  כי על שותפו של המערער, שחלקו היה רב משלו, נגזרו תשע וחצי שנות מאסר בפועל במסגרת הסדר טיעון שהושג. על פניו, נשמר גם פער ראוי בעונשים בין שני נאשמים אלה. גם מהיבט זה נשמר האיזון הראוי בדרך הענישה.

5.        לאור האמור, איננו רואים להתערב בעונש שנגזר על המערער, ואנו דוחים את ערעורו.

           ניתן היום, י"ד בטבת תשס"ד (8.1.04).

ש ו פ ט                                       ש ו פ ט ת                                           ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: